אם תשאלו את האדם הממוצע: "מהו  ציור מונוכרומטי?" ברוב המקרים תקבלו תשובה זהה: "ציורים או רישומים בגווני שחור ולבן". בדרך כלל תזכו גם לעקימת אף. מעטים הם אלה שיעדיפו תמונות נטולות צבעוניות, בדיוק כפי שמעטים האנשים שיעדיפו סרטים בשחור-לבן. עם זאת, קשה לומר שתמונה בגווני אפור בהכרח פחות מרשימה מתמונה צבעונית. יש לא מעט אמנים מצוינים שציירו כל חייהם תמונות מונוכרומטיות נפלאות. עובדה זו נכונה גם לגבי סרטי עבר שנעשו בשחור-לבן כאשר את האווירה המיוחדת שנוצרה בהם קשה להשיג בסרטים צבעוניים.

​

גילוי נאות – אני מעדיפה לצייר בצבעים ואצלי היעדרות הצבע נעשתה מכמה סיבות.

​

סיבה אחת, הייתה מסיבות טכניות או ענייניות, כמו הדפסי המשי אותם הכנתי בשנת 1990, או תצריבי המתכת אותן יצרתי בשנת 2006, או מיניאטורות ותמונות שהוכנו לתערוכות קבוצתיות שנושאן היה "שחור-לבן", כמו חלק מהמיניאטורות והרישומים המוקדמים יותר בשחור לבן בשנים 2011 – 2014. דוגמאות לכך הם הציורים הקטנים בצבעי שמן על בד שאותם תראו בדף זה, לאחר הרישומים והציורים בצבעי המים, כמו 'שלג בהר הצופים' עבודה רישומית בצבעי שמן על בד משנת 2011 ומשני צדיה שתי עבודות מונוכרומטיות מינימליסטיות משנת 2014 שהשתתפו בתערוכה קבוצתית 'שחור-לבן' שהוצגה בכפר שמריהו בשנת 2015.

​

סיבה שנייה נבעה ממצוקות ואכזבות שחוויתי במשך השנים, שבמהלכן ציירתי תקופות קצרות או ארוכות, ציורים אפורים. בשנת 2015, לדוגמא, חוויתי אכזבה קשה שבגללה נמנעתי במשך כמה שנים  מלצייר בעושר צבעוני ואחר כך נמנעתי במכוון מלצייר בעושר צבעוני, ולאחר מכן נמנעתי במכוון מלצייר בצבעים בכלל.  תחילה נעלמו הצבעים כליל מציוריי בצבעי המים, ובמקומם התרכזתי בכתמים אפורים על גווניהם השונים. לעתים השתלט אורו של הנייר הלבן על התמונה ולעתים שלטו בה הכתמים האפורים והקווים השחורים. ציורי המים שלי הפכו למרקם של קווים דקים מאוד המתפתלים ומגלים צפונות נסתרות שאינן נראות לצופה במבט ראשון ומתגלות רק כאשר האסוציאציה של היוצר והצופה מפרות זה את זה. חלום ומציאות, ממשות ורוחניות חיים זה לצד זה, והצופה בהן נע בין מחוזות של שלווה ובין מחוזות של מועקה.

​

אם בעבודות בצבעי המים קיים לעתים מאבק בין השחור והלבן ובין כתם לקו, בעבודות בצבעי השמן על הבד, המהוות המשך טבעי לעבודות על הנייר, מאבק זה התמתן ונעלם. הקווים העדינים מצוירים בגוונים שונים של אפור אשר לעתים נמשכים לאין סוף בהקיפם את הבד ולעתים נמוגים ונעלמים בחלל. דוגמא אחרת לכך היא הסדרה "חלומות על אנטארקטיקה', שנעשתה בעקבות ניפוץ החלום שלי להגיע ליבשת הקפואה. שטתי לשם בדצמבר 2017, אבל סערה איומה ב'מעבר דרייק' מנעה מרב החובל להמשיך ליבשת הנכספת והוא נאלץ לחזור על עקבותיו לדרום אמריקה, לאכזבת כל הנוסעים. התמונות שציירתי בעקבות חוויה זו, מבטאות הן את האכזבה שחוויתי, והן את מה שדמיינתי  שאראה – אם אכן הייתי מצליחה להגיע לאנטארקטיקה – שלג לבן מלוא העין ובתוכו צצות מדי פעם הפתעות.  עבודות אלו מהשנים 2017-2018 הוצגו בתערוכת היחיד "דיאלוגים" במוזיאון הטבע בירושלים בשנת 2021 ויחד אתם הוצגו הן דיפטיכונים בצבעי שמן על בד והן רישומים בצבעי מים שנעשו באותן שנים, חלקן מיניאטורות שלעתים צוירו יחד כסדרה על דף אחד.

 

באותה תערוכה הצגתי גם סדרות של קוביות מיניאטורות מצוירות בצבעי שמן שנוצרו בעקבות ההצעה שהגשתי בשנת 2019 למוזיאון A4 בצ'נגדו בסין. המוזיאון הציע לאמנים, במסגרת פרויקט 'שהות אמן', להכין מיצב שיבטא את השתלבות הפרט בחברה. התכוונתי להכין מיצב של קוביות גדולות להן קראתי 'מונולוג מונוכרומטי' וקישרתי אותו הן לחקר הפנדות השחורות-לבנות המככבות באזור, במטרה למנוע את הכחדתן, והן לפרויקט הירח המלאכותי שהיה אמור להאיר את לילות העיר שנה מאוחר יותר. כל אחת מהקוביות הייתה אמורה לעמוד כיצירה בפני עצמה כסמל לאדם הפרטי, שלו פנים רבות, ואילו העמדתן זו ליד זו הייתה אמורה ליצור ציור בהמשכים – סמל להשתלבות הפרט בחברה. לאחר שהרעיון התגלגל במוחי, החלטתי לנסות את הפרויקט 'בקטן' ולהתנסות בציור על קוביות קטנות אותן ניתן לראות בהמשך דף זה.

​

חותמת את הדף הסדרה השלישית בנושא 'ההתחממות הגלובלית של כדור הארץ שמנבאה את סופו אם לא נשכיל לשמור עליו כעת. הדימוי הוא עולם מדברי דל בצמחייה עשירה שבו יישארו פה ושם עצים ושיחים שרופים. סדרה זו כקודמותיה (הסדרה הירוקה והאדומה) הוצגה בבית האמנים ע"ש זריצקי בתל-אביב בשנת 2022. לסיכום לפנינו סיבה שלישית לציור בשחור-לבן. שכן גם ציור סדרת הקוביות וגם סדרת העיגולים לא נבעו הפעם ממשבר נפשי כלשהו או כדי להתאימן לתערוכה ספציפית אלא בשל הרלבנטיות שלהם לנושא שבחרתי.