סדרת התמונות המונוכרומטית הראשונה שציירתי במודע הייתה סדרה של תמונות כחולות. בשנת 2003 הוצעה לי תערוכת יחיד בבית גבריאל שעל שפת הכנרת. שלוש שנים קודם לכן השתתפתי באותו המקום בתערוכה קבוצתית של מיניאטורות בנושא התנ"ך, ולכן היה לי טבעי להציג שם תערוכה של תמונות בנושא תנכ"י. שיתפתי בכך חברה טובה, וידידה זו, שהכירה היטב את יצירותיי, אמרה לי: 'לפני שאת מתחייבת לנושא תנכ"י, בואי ניסע יחד לבית גבריאל, נתרשם מהמקום ואז תחליטי אם זה אכן הנושא שאת רוצה להציג בתערוכה שם'.

 

יצאנו אפוא לבית גבריאל. הפעם לא מיהרנו להיכנס לבניין, אלא התבוננו בסביבה. או אז התפעמנו עמוקות ממראה הכנרת שנשקפה לפנינו במלוא הדרה. באותו רגע היה לי ברור שהכחול העמוק על גווניו השונים הוא זה שאותו אני רוצה לבטא בציוריי. מה גם שאני, כירושלמית מלידה, תמיד נכספתי לים, שעד היום הוא חלום רחוק עבור ירושלמים רבים. נוסף על כך, באותה תקופה למדתי במסגרת 'לימודי המשך בפסיכולוגיה' קורס בנושא: 'הקשר בין הלא מודע, המיתולוגיה היוונית ומעמקי הים', והחלטתי שזה יהיה אפוא נושא התערוכה שאציג בבית גבריאל. לתערוכה זו הכנתי קטלוג קטן בעברית ובאנגלית, שניתן לראות את כריכתו בהמשך.

​

בסדרה הראשונה של העבודות הכחולות מוצגים הציורים שהצגתי בבית גבריאל, ובהם באים לידי ביטוי הים ומעמקיו. הים הוא מסתורי, צופן סודות ודמוני, ולפיכך מעמקיו הם תהום לא מודעת, בדומה לתעלומת הנפש האנושית. הסדרה נקראת 'מעמקים', הן בשל הרצון לשקף ביצירות את מעמקי הים הסוער, והן בשל הניסיון להעלות באמצעותן את רזי הלא-מודע האנושי, שמאז ומעולם מלווה את יצירתי האמנותית ונמצא תמיד מעבר למה שנראה לעין במבט ראשון. בהמשך הדף מוצגות תמונות כחולות שהוצגו הן לפני 'סדרת מעמקים' והן לאחריה.